הקדמה
בחלק א' של סדרה זו על אודות "פרויקט היוד", סקרנו את ההיסטוריה הרפואית של היוד. לאחר כמאה וחמישים שנות שימוש נרחב ביוד כ"תרופה אוניברסלית", השם הטוב שלו דעך מאופן לא מוצדק, עד כדי הפסקה כמעט מוחלטת של השימוש בו במינונים מעל הקצובה היומית המומלצת. מטרת רופאי "פרויקט היוד", ושל ההולכים לאורם, היא להחזיר את היוד למקומו הראוי לו.
רופאים אלו כבר נתנו יוד לאלפי פציינטים במינונים שבין 6.25 ל-50 מ"ג. בצירוף עם השימוש ההיסטורי בחומר זה, מתבהרת תמונה ברורה של תועלתו הטיפולית. בכל זאת, ההתנגדות לשימוש ביוד מבוססת גם היא על מחקרים. לכן, לפני כל החלטה להמליץ על נטילת יוד, חייב המטפל להבין את המאזן הקיים בין התועלת הנצפית לבין הנזק האפשרי. גורם נוסף שיכול להקשות על קבלת החלטה בעניין זה, הוא האינדיבידואליות הביוכימית של בני אדם. תמיד קיימת האפשרות שאחוז קטן מהאנשים יגיבו בצורה שלילית לחומר שמועיל לרוב מוחלט של האנשים האחרים.
במאמר זה, נסקור לעומק את הטענות נגד היוד, ונעריך האם הן חזקות מספיק בכדי למנוע מאתנו מתן יוד במינונים המומלצים בפרויקט היוד.
תופעות הלוואי של יוד
הטענות שהיוד הוא חומר בעייתי, מתחלקות לארבעה סוגים: יודיזם, גרימת תת פעילות של בלוטת התריס (תת תריסיות), גרימת יתר פעילות של בלוטת התריס (יתר תריסיות) ואלרגיה ליוד. נבחן טענות אלו:
יודיזם (iodism):
תופעת היודיזם עולה במקביל למינון, ובמסגרתה מופיעים טעם מתכתי בפה, כאב ראש קדמי, יצירת רוק מוגבר, נזלת ותופעה בעור הדומה לאקנה. כעת נסקור את תופעת היודיזם במחקרים שונים, כדי להעריך את הרמה הצפויה של תופעה זו. שימו לב למינונים, בהשוואה לצריכה היומית המומלצת של 0.015 מ"ג, ולגבול הצריכה המרבית של מ"ג אחד:
• באחד ממחקרי היוד החשובים, בו הוכח שיוד מטפל בגויטר ומונע אותו, נתן בשנת 1923 מרין יוד ל-2,190 נשים בוגרות במשך ½2 שנים, במינון של 9 מ"ג ליום בממוצע. תופעות של יודיזם הופיעו בקרב 0.5% (1 מתוך כל 200) מהנשים.
• בשנת 1966, פרסמו שני חוקרים רוסים את התוצאות שקיבלו בנוגע למתן 10 עד 20 מ"ג יוד ל-167 פציינטיות הסובלות ממחלת שד מסוימת. לא נצפו אצלן כל תופעות לוואי, ולעומת זאת, חל שיפור אצל 72% מהן.
• גהנט ועמיתיו נתנו מינונים שונים של יוד במחקרים על מחלת שדיים פיברוציסטיים. בקבוצה שקיבלה 31-62 מ"ג ליום, נצפה שיפור אצל 70% מהפציינטיות, ויודיזם אצל 3% מהן. מתוך 1,365 פציינטיות שקיבלו 3-6 מ"ג, 74% מהן חוו שיפור, והיודיזם הופיע אצל 0.1% מהן בלבד.
סיכם ד"ר גיא אברהם את ניתוח הנתונים ממחקרים אלו ואחרים: "נמצאת קורלציה ישירה בין שכיחות היודיזם לבין מינון היוד הנצרך: 0% יודיזם במינון יומי של 1.4-2 מ"ג, 0.1% במינון של 3-6 מ"ג, 0.5% במינון של 9 מ"ג, ו-3% עם 31-62 מ"ג."
למרות העובדה שהיודיזם הוא תופעת הלוואי השכיחה ביותר של היוד, הוא בכל זאת נדיר. התופעות שלו אינן מסוכנות, וחולפות מעצמן תוך כמה ימים לאחר הפסקת נטילת היוד. אחר כך, ניתן להמשיך במינון נמוך יותר. אין שום דבר בממצאים על היודיזם שמצדיק את ההימנעות מנטילת מינונים טיפוליים שלו.
תת פעילות של בלוטת התריס כתוצאה מנטילת יוד
אספתי תריסר מאמרים בנושא היוד כגורם לתת-תריסיות (iodine-induced hypothyroidism). מאמרים אלו מדברים על התופעה כאילו הנה נתון שאין עליו עוררין. לעומת זאת, הבחנה עמוקה מטילה ספק בכך.
את המשך המאמר, כולל מראי מקומות, אתם מוזמנים לקרוא באתר:
http://www.naturalmedicine.co.il/76201/iodine-side-effects
דולב גילמור, תזונאי R.Nu, מטפל בתזונה ושיאצו . מחבר ספר, ''רפואה כמוסה: הכוח האמיתי של ויטמין C'' אתר: http://www.naturalmedicine.co.il/ הרשמו באתר לקבלת טיפים שבועיים. דוא"ל dolev@naturalmedicine.co.il לייעוץ, צור קשר: 0523-794092